בעבר: המשמעות המקורית של המילה "אוריינות" הייתה לקרוא ולכתוב. עוד לפני כ-150 שנה, רוב בני האדם לא ידעו קרוא וכתוב.
היום: כיום רוב בני האדם בעולם המערבי כבר קוראים וכותבים, ובעקבות זאת משמעות המילה "אוריינות" גם היא השתנתה, ואינה מתייחסת רק לפעולות הטכניות של קריאה וכתיבה.
ב"אוריינות" הכוונה היום גם להבנת הטקסטים הנקראים וליכולת ללמוד מהם באופן עצמאי. יותר מזה, הכוונה ליכולת להיות עצמאיים בלמידה גם על ידי פיתוח היכולת למצוא טקסטים מתאימים ללמידה. מכאן שהכוונה גם ליכולת לקבוע על איזה טקסט נוכל לסמוך: איזה טקסט מביא מידע אמין, ולעומתו איזה טקסט מביא מידע שגוי או מידע שבאופן מכוון ומגמתי מביא מידע לא נכון.
לבסוף, הכוונה לא רק להיות צרכנים של טקסטים טובים ואמינים אלא גם יוצרי טקסטים כאלה: לפתח את היכולת לכתוב כתיבה טובה, אמינה וברורה כדי להפיץ מידע נכון ואמין, וכדי לאפשר לקוראים להבין את הכתוב ואף למשוך ולעניין אותם כדי שירצו להמשיך ולקרוא.
בעולם שלנו, שבו הרבה מידע והרבה "פייק ניוז" (fake news – חדשות מזויפות), חשוב מאוד שבני האדם יהיו אורייניים, כלומר יפתחו את היכולת לזהות בעצמם על איזה טקסט יוכלו לסמוך ואיזה טקסט מביא מידע לא נכון – בטעות, מתוך רשלנות או מתוך כוונה להטעות.
מהי אוריינות? ראו סיכום כאן
במונח "אוריינות אקדמית" הכוונה לאוריינות בהקשר לעולם האקדמי, עולם ההשכלה הגבוהה.
מי שנכנס בשערי מוסדות ההשכלה הגבוהה נדרש למיומנויות גבוהות של אוריינות אקדמית, כלומר ללמוד כיצד למצוא באופן עצמאי טקסטים מדעיים אמינים, ללמוד להבחין בין טקסט שרק נראה מדעי ואמין לבין טקסט מדעי שאפשר לסמוך על הכתוב בו. הוא נדרש להכיר את השפה האקדמית שיש לה אוצר מילים ומונחים, סגנון ואופי משלה*, כדי להבין את הכתוב, ולבסוף הוא נדרש גם לכתוב באותה שפה. בטקסטים שכותבים אנשי ההשכלה הגבוה הם מציגים לפני קוראיהם את המידע החדש שרכשו בעזרת הספרות המדעית שקראו ולמדו בכוחות עצמם ובעזרת מחקר שערכו. את המידע החדש הם מביאים לקוראים, גם הם אנשי אקדמיה, סטודנטים, מרצים וחוקרים, ועליהם להציג זאת לפניהם באופן משכנע, בהיר ומעניין.
* ראו במאמר "שפה ושמה 'אקדמית': מאפיינים לשוניים ורטוריים של השיח האקדמי הכתוב באורו של חקר השיח הביקורתי. חרל"פ, ל' ושראל, צ' (תשס"ז–תשס"ח). חלקת לשון, 39 ,83–98.