בתום סדנת דיבור ששיאה הרצאה קצרה (שש דקות) בנוסח TED
תודה לסטודנטים על הנכונות להתראיין ועל הפתיחות.
דניאל כהן, מהי הרמוניה? https://youtu.be/UV3sywB8M74
דניאל סיד, על מהות התרגום https://youtu.be/g6pPgsHbJTI
טל ירמיהו, חדרי בריחה https://youtu.be/-czl3GjeY1o
סיון מדר, פירמידת הצרכים https://youtu.be/HXTlUsxjHB4
נועה כהן, מודעות לשונית https://youtu.be/mPLhxLq01Tw
תמר אנטלר, הנגשת חומרי לימוד בעזרת טכנולוגיה ומוזיקה https://youtu.be/ySSffajVKbU
להגדיר לעצמי: למה חשוב לי לדבר על זה. לבחור נושא שמדבר אל לבנו. זה ייתן לנו חיבור להרצאה ורצון להשקיע ממקום אמיתי ומחויב.
להגדיר לעצמנו מה הנושא הכללי וממנו להתמקד בנושא הספציפי. מי הקהל שלנו: מה יעניין אותו.
להחליט: מה המסר העיקרי שלי? מה הנקודה?
מה אני רוצה לחדש לקהל? מה הדבר החדש שהוא ייחשף אליו?
מה המטרה שלי בהרצאה? עם מה אני רוצה שהקהל יצא? מה הקהל יחשוב ומה הוא ירגיש לגבי הדברים שאביא: האם ירגיש שדברים מקבלים משמעות, האם ירגיש שייכות, האם ירגיש הזדהות?
ללמוד היטב את הנושא. להתעמק בו. להפוך את עצמנו לסמכות שראויה להביא את הדברים מתוך ידע וניסיון.
לדעת איך לתמצת רעיון. באקדמיה אנחנו נוטים להתבונן בהיבטים רחבים, אבל כאן יש צורך להתמקד ולתמצת. לא להתפזר, לא לסטות מהנושא. להעביר את המסרים בצורה עניינית וממוקדת.
פתיחה, גוף, סיום.
גוף ההרצאה: תאוריה – ומעשה/בעיה – ופתרון, דילמה – ואפשרויות.
מהפתיחה, גוף ההרצאה והסיום – מכל זה בונים רצף של סיפור.
הפתיחה צריכה ליצור סקרנות.
אפשר להתחיל עם סיפור שמספרים לקהל. זו דרך ליצור אינטראקציה וחיבור.
אפשר להתחיל עם סרטון, סיפור אישי או בדיחה.
משהו שיגרום לקהל לזכור את ההרצאה: ציטוט, אנקדוטה, סיפור היסטורי, תקווה לשינוי…
משהו שישאיר את הקהל פעור פה.
לארגן את הידע.
לדבר בצורה מסודרת.
לקצר, לא לתת כל מה שיודעים. לקהל אין סבלנות לשמוע הכול.
לפעמים מתחילים כשהכול בראש מפוזר בכל מיני נקודות, ולא ברור מה אנחנו רוצים להגיד.
למקד סביב מסר תמציתי וענייני. חד וחלק וקולע.
חייבים לחשוב מי הקהל שלנו ולהתאים את ההרצאה לקהל.
לנסות לזקק ברמה שכל אחד יבין, לא חשוב מה הרמה והידע שלו בתחום, ויוכל להתחבר באיזושהי צורה.
אני מביא את עצמי, אני מביא דבר שחשוב לי, ולכן יכול לדבר בצורה טבעית ונינוחה שתיצור הזדהות.
המקום של הסיפור האישי שאנחנו מביאים בהרצאה הוא מקום חשוף ופגיע, ומאפשר ליצור הזדהות עם המרצה.
להשתמש בהומור, אבל רק כדרך להעביר מסר.
יצירת דיאלוג מול הקהל. הפרחת שאלות כלליות לאוויר, אבל רק אם זה מתאים לנושא.
להפעיל את הקהל. זה יגרום לאנשים להיות בעניין בצורה הכי פשוטה, יגרום להם להתעניין להיות חלק מהעניין.
הקהל צריך להרגיש שהנושא קשור איכשהו אליו. אפשר לקשר כל דבר לקהל. כשמישהו הוא חלק ממשהו, הוא מתעניין ומזדהה.
צריך להרגיש שהקהל בא להקשיב לך. להסתכל לקהל בגובה העיניים ולא כאילו אתה מעליו או מתחתיו ואז זה יוצר הקשבה. הקהל רוצה להקשיב, ותמיד תהיה אתה ואל תנסה להיות מישהו אחר.
להסתכל כל הזמן על הקהל.
להשתמש בחלל שעומד לרשותי.
להרגיש נינוחים.
לא לשים ידיים מאחורי הגב.
לשדר פתיחות ונינוחות.
לשדר זרימה ודינמיות.
חיוך – אבל רק אם זה טבעי ומתאים.
לא לזוז יותר מדי.
לא לעמוד בצורה סגורה עם הידיים והרגליים.
לא לצעוק. לא לתת הרגשה לקהל שצועקים עליהם.
לדבר בהתלהבות.
לא לדבר כמו מפקד בצבא.
לדבר דיבור טבעי.
לעבוד על דיבור לא חזק מדי, לא מונוטוני, לא בקצב אטי מדי וגם לא מהיר.
שהקהל יבין כל מילה בהרצאה.
גובה הקול – יש רגעים שצריך להשתמש בקול חזק יותר – ולפעמים חלש יותר. חשוב שהקל לא יהיה מונוטוני. מצד אחד שנהיה אנחנו, ומצד שני לשמור שהקהל לא יירדם.
בניית משפטים מסודרים.
בניית רצף לוגי.
לספר סיפור שמתגלגל וזורם.
השאיפה היא ללשון בינונית גבוהה, לא מליצית מדי.
להשתמש באוצר מילים עשיר ובשפה תקנית.
להיעזר במישהו גם לגבי שפת הדיבור וגם לגבי מה שכתוב במצגת.
יש חשיבות לשפה שתהיה גבוהה, אחרת הקהל לא תופס ממך מישהו שאפשר ללמוד ממנו משהו.
הזמן חשוב. צריך למדוד זמן.
השקופיות מעוצבות באופן מושלם. סימטרי, לשים לב לרווחים, לשוליים, בלי הרבה גירויים חזותיים. יכולה להיות גם בלי מלל אלא רק תמונות או מעט מלל.
צריך לבדוק את המלל, לבקש שעוד מישהו יעבור על זה.
1. רצוי ולא רצוי בדיבור מול קהל
2. הרצאות בכנסים: מרצים מייעצים מניסיונם ו…בקולם
